חילונים

ככל שהלכתי יותר לטקסים שמתי לב שיש דבר כזה 'זמן טקס' והוא מהווה למעשה 'אי בים של שגרה' : אי שבו הזמן מתקדש והרגעים מקבלים הוד והדר. האדם אם כן נושא בתואר: 'הומו-סימבוליק' ועם כל ההתקדמות המדעית, עידן הרציונליות ועלייתה של ה'פוסט מודרניות'  עדיין האדם כמה לטקסים שמקשרים אותו למקום, תרבות ובשנים האחרונות גם סמן לביטוי אישי ולהגשמה עצמית. חשוב לי להראות שטקסים אינם רק עניין לאנשים דתיים אלא גם לאנשים שאינם מחוייבים במצוות הדת שיוצרים ומחדשים טקסים ישנים (טקס שבועות בקיבוץ) או יוצרים טקסים חדשים למשל - טקס מלכת היופי. המשותף לטקסים החילוניים היא שהם אינם מצווים 'מלמעלה' והמשמעות שלהם אינה טרנסצדנטית אלא נטועה בחיינו. בין אם זה קשור להיסטוריה לאומית (מאה שנה לקיבוץ), בין אם זה מחובר לרוח שטות והנאה (מלחמות המים של תל אביב) ובין עם זה מחובר לציון מועדים וחגים לאומיים (יום העצמאות ויום השואה) ולעיתים הטקסים מבטאים ערכים כלל חברתיים כמו טקס המורה של המדינה או חלוקת אות הנשיא.