הפרוייקט 'מבט על החברה הישראלית דרך הטקסים' הוא מצד אחד מסע אישי שעברתי דרך המפגשים וההשתתפות בטקסים שונים ומצד שני מבט אחר, שונה וצבעוני על החברה הישראלית. הצילומים מגלים שבכברת ארץ כה קטנה ניתן למצוא כל כך הרבה גיוון אתני, תרבותי ודתי. זה למעשה 'המסר' שעולה מן הפרוייקט שרואה ברכה בשוני, בגיוון ובקליידסקופ האנושי שמורכב מעשרות צבעים, מנהגים, דיעות וריטואלים שבחברה מסוגרת מאיימים אך בחברה פתוחה שבטוחה בעצמה מהווים כר פורה להפרייה של הרוח האנושית האין סופית. אז אני רוצה להזמין אותכם למסע שערכתי בשנים האחרונות. מסע שהתחיל בעבודתי כעיתונאי סקרן ושמשלב את האהבה שלי לאומנות הצילום,  למפגש הבלתי אמצעי עם אנשים והרצון לחוות ולהכיר תרבויות שונות. בגלל זה מצאתי עניין רב ב'קפסולה התרבותית' שקרויה 'טקס'. ככל שהלכתי יותר לטקסים שמתי לב שיש דבר כזה 'זמן טקס' - הטקס הוא למעשה 'אי בים של שגרה' : אי שבו הזמן מתקדש והרגעים מקבלים הוד והדר. האדם, כבר נאמר, הוא 'הומו-סימבוליק' שאם כל ההתקדמות המדעית, עידן הרציונליות ועלייתה של ה'פוסט מודרניות' והגלובליזציה עדיין האדם כמה לטקסים שמקשרים אותו לזהות של מקום, תרבות ובשנים האחרונות גם סמן לביטוי אישי ולהגשמה עצמית. חשוב לי להראות שטקסים אינם רק עניין לאנשים דתיים אלא גם לאנשים שאינם דתיים שיוצרים ומחדשים טקסים ישנים (טקס שבועות בקיבוץ) או יוצרים טקסים חדשים (טקס מלכת היופי). בדרך זו השתתפתי במיסה עם האפיפיור או בטקס זיכרון עם נשיא ארה"ב אובמה, או להבדיל הדלקת נרות חנוכה במערת קבורה עתיקה או בתפילה בקבר עתיק בשומרון. לפעמים גם הסתכנתי. כך כאשר נסעתי לצלם את ההלוויה של יאסר ערפאת. הייתי נפעם מטקס 'ברכת החמה' מעל מגדלי עזריאלי וחוויתי חוויה מטלטלת כאשר התנסיתי בשתיית תה אינדיאני - חלק מטקס שאמני עתיק. הייתי נרגש לעמוד עם מדליקי המשואות ביום העצמאות אבל גם הייתי נרגש עד דמעות בהלוויה של הרב עובדיה יוסף וחזרתי עמוס חוויות מלילה ארוך עם השומרונים שעלו לרגל להר גריזים. הרגשתי במדינה אחרת כאשר השתתפתי בטקס זיכרון לחיילים בריטים שנהרגו במלחמות בבית הקברות ברמלה. קפצתי משמחה בחגיגות שמחת תורה ושתיתי לחיים בהתוועדות חסידית. אכלתי מטעמים בסעודת תום צום הרמדאן ורקדתי עם מתנחלות בקצה הר בשומרון. אכן גיליתי שזוהי אכן 'מדינת טקסס' ארץ זבת חלב וריטואל